"כ"א ופעימות ליבו , כ"א ותבנית נוף מולדתו, כ"א וירושלים שלו, כ"א ומעינות יצירתו" במילים חמות אלו תיארה חתנית פרס ישראל 2018 מרים פרץ, מה שמאחד שבורי לב ששכלו את היקר להם ובחרו מעל לשכול לעשות טוב לזולת ולמדינת ישראל וכך דבקו בחיים.

ליבי יוצא למרים פרץ אם שכולה פעמיים ממלחמות ישראל וכולי מלא התפעלות ממנה ומדומיה. גם אני בא ממשפחה בה אימא שלנו שכלה שניים מבניה במלחמות ישראל ,אבל לא הצליחה לדבוק בחיים לאחר מכן. ברצף הבלתי פוסק של תקומתנו השכול הוא מרכיב מרכזי המחבר בינינו.

עשרות אלפי משפחות שכולות. נוסיף להם את המעגלים הקרובים ונגיע לחצי מאוכלוסיתנו. אין עוד בעולם כמו ישראל שההיסטוריה שלו היא רצף של הישרדות בלתי פוסקת מפני הבאים להשמידו וגורל משותף זה הוא הקושר בינינו.
גם 70 שנות עצמאות בארץ לא הביאו לשינוי המיוחל בחוקי החיבור בינינו. גם כוחנו הרב ועוצם ידנו הכבדה אינה מונעת מצרינו לפגוע בנו. כך מתקבע לו הקשר בינינו לקשר של "אחים לצרה". האם צורת קשר זו לא מעורר בקרבנו את השאלה:
" למה בעצם אנחנו קיימים"?
דווקא העיסוק בשאלה זו יפתח אותנו לברר מה העתיד שלנו. אייך דרכו ניתן להשיג כלים לבניית קשרים נוספים בינינו גם ללא מלחמה, ובזה נמנע עצמנו מהגיע לסכנה קיומית כפי שכבר עברנו.

מי אם לא חכמת הקבלה שתוביל אותנו להישיר מבט לאותו העתיד הטוב שלנו?
אנחנו חזרנו בדורנו לארץ המובטחת למען מטרה ולא בשביל להמשיך את הסגה של ההישרדות מפני השמדה.קבלנו הזדמנות נוספת לבנות את עם ישראל בארץ ישראל.

לנו כעם יש את ההכנה להשגת עתיד טוב בעזרתה של שיטת הקשר הנכונה בין בני האדם. שיטה זו מאפשרת לנו ביטחון ושמחה שמסוגלים אנחנו לממש את תפקידנו המרכזי, להביא לעולם את כוח האהבה.

המימוש הוא ב"אהבת לרעך כמוך". מערכת היחסים בה הזולת חשוב לי לא פחות מעצמי.
בגלל החשיבות להשגת מטרה זו, אמות המידה שלנו לשגשוג אינה זהה לאומות העולם, והם מצידם לא מודדים אותנו באמות המידה הערכיות בה הם מדדים את עצמם. אם נממש תפקידנו כלפי העולם הוא מצידו יתמוך בנו.

את זה הם רוצים לקבל מאיתנו. בזה הם זקוקים לנו.
"אנו רוצים את ארץ ישראל לא "למען היהודים". אנו רוצים אותה למען האנושות, שכן רוצים אנו אותה למען הגשמת היהדות. בניין האנושות החדשה שאליו כוונתנו, לא יקום בלי כוחה המיוחד של היהדות, בלי אותו כוח מאין כמוהו, שעורר בימי קדם את האדם לחיות חיי אמת. כוח זה לא אבד ובטל מן העולם, הוא חי וקיים בתוך השחיתות ושומר על הזרע, שממנו עתידה הישועה לצמוח". (מרטין בובר "עמים, מדינות
וציון")

סגירת תפריט