מבט מלמעלה על שונית האלמוגים ועל בעלי החיים שכולנו אוהבים לשנוא – הכרישים

בצלילות הראשונות חשבתי שיש בעיה רצינית עם ההתנהלות של הטבע, היו לי המון רגשות מעורבים, ממש נקשרתי למאות הדגים הקטנים החמודים שהושרצו בשונית שהייתי משנרקלת בה ומילאו את החלל סביבה בצבעוניות ובתנועות מיוחדות שאופייניות ללהקת דגים.

עם הזמן האוכלוסייה הידלדלה, הדגים הטורפים היו מגיעים לשונית האלמוגים בכדי לחפש את ארוחת הצהריים שלהם ומכיוון שהדגים הצעירים עדיין לא מצאו מקום להסתתר בשונית הם היוו טרף קל ובשלב מסויים כמעט ולא נשארו כאלו. אני זוכרת שהסתובבתי מתוסכלת וכעוסה, הרגשתי שהטורפים עושים נזק בלתי הפיך לשונית שאיבדה המון מאוכלוסיית הדגים שלה. הכל השתנה כששמעתי הרצאה מעניינת שבה הוסבר לי שהשונית למעשה מכילה מקום מוגבל להסתתר בתוכה ולכן מראש לא היה מקום לכל הדגים.

הטבע דאג שיושרצו כמות עצומה של דגיגים כאלו על מנת שחלקם הגדול יהווה חלק משרשרת המזון הטבעית ויקיים את הטורפים אשר זקוקים לאוכל הזה כדי לשרוד, ושאר הדגיגים ימצאו את מקומם בשונית וימשיכו את הדור.

 

סגירת תפריט