היא לא אחרת

היא לא אחרת

 

היא ככה, כי ככה היא נולדה. ללא החלפות… למרות שאני כל כך רוצה…..

היום אני רואה אותה אחרת, כי כשהייתי קטנה חשבתי שבגלל שהיא יותר מבוגרת היא בטח יודעת הכל על החיים…. אז לא…. טעיתי….

בלתי אפשרי לספוג בגופי מה שהיא מוסרת… קשה לי הפסימיות שלה, המסכנות, הנזקקות, ההכחשה, התלותיות, הבכיינות…. היא לא אשמה זה בטוח, אבל זה דוחה אותי….

רציתי תמיד שהיא תהיה לי מודל לחיקוי, שתאהב אותי ותחבק אותי, שתיתן לי טיפים לחיים מאושרים, מלאים, יצירתיים…. חשבתי שהיא תדע לעשות את זה….. וזה לא קרה… ולא יקרה….

מהיום שנולדתי, כל דבר שרציתי להשיג היה כרוך במאמץ ענקי, טונות של מאמץ להשיג תשומת לב, ומאמץ להתחבב על אחרים, ומאמץ לקבל מחמאה, ומאמץ שידעו כולם שאני קיימת, ואני לא רוצה יותר להתאמץ… עכשיו אני שלמה עם עצמי, לא מתאמצת…. קחו או אל תקחו – זה מה יש!!

העניין של המאמץ בבסיסו הוא שהיא לא ידעה להעריך אותי, אז דאגתי שבחוץ יעריכו, והיא לא חיבקה, אז דאגתי שיחבקו האחרים, זה היה משמעותי וחסר כל כך….

התעצבתי שהיא פיספסה, והפרדוקס : שעכשיו כשהיא לא-רלוונטית לאף אחד, היא זקוקה לי !! רוצה לחבק אותי – וזה כבר מאוחר מידי, היא רוצה להעניק לי – וזה כבר מאוחר מידי, היא פיספסה מומנטום של הזדקקות חזקה מצידי כשהייתי קטנה, והיום כשאני חזקה, היא מחפשת אותי… היא מחפשת למלא אצלי משהו שלא מכיל אותה יותר…..

ככה היא, ככה נולדה… זה לא ישתנה… ואני כבר לא רוצה….

סגירת תפריט