ירידה במוטיבציה לגיוס אבל עלייה בטכנולוגיה

"פטור מגיוס?" אין בעיה, על בעיות נפשיות משתחרר כל ישראלי שלישי – זוהי תופעה לא חדשה, אבל עדיין, הנתונים מדאיגים ומצטרפים למגמה של ירידה כללית. כבר לפני עשרות שנים הלך הרוח של המתגייסים היה כזה, שהנה, נחכה תיק תק שהשירות יגמר ונעוף מפה, מהארץ, לאוסטרליה, להודו, לדרום אמריקה – העיקר לטוס מפה ועדיף כמה שיותר רחוק. החיילים התעסקו רק בלספור את המשבצות בטבלת הייאוש שהעסיקה אותם עד השחרור. 

והמוטיבציה היום? הרבה יותר נמוכה, וכשברקע נשמעים קריאות עלבון וגנאי כלפי המדינה שעליה החיילים צריכים לשמור – למה שירצו הצעירים להתגייס? הביקורת והחרפות שנשפכים כלפי המדינה אינם תורמים לרצון הצעירים להשקיע באימונים מפרכים שיכשירו אותם לסכן את חייהם למען ביטחונה בחירוף נפש. זה החינוך שחיילי העתיד מקבלים, וזאת החברה שאנו חיים בה. 

פעם, שירות צבאי או לאומי היה "כור היתוך" לישראל – שאיחד וחיבר אנשים מכל המגזרים והשבטים. צה"ל היה גורם מאחד ולכן, לו יש ולמתגייס הצעיר יחס נכון לשירות בצבא, מתוך אהבת ישראל, המולדת ונכונות וחשיבות להיות חלק מעם ישראל, הוא קנה יחס חדש למדינה שאף יהודי בגלות לא מרגיש. חייל אשר שומר על המדינה באישון לילה כשהוא מחזיר נשק בידו – חווה חוויה שלא ניתן לתארה ולא ניתן לחוות אותה בשום מקום אחר. חשוב להדגיש שיש תחומים שבהם יש עלייה במוטיבציה כמו cyber, data science, coms 3D ועוד ככה שלא הכל שחור ולבן אבל מדובר במאמר בעיקר על קרבי.

עם כל הכאב שנובע מהזלזול בשירות הצבאי, את הרוח הפנימית של מדינת ישראל ואת האידיאה של אהבת אחים – אי אפשר למחוק ולא ניתן להעלים. ישראל, ארץ ישראל, לא ניתן למחוק ואי אפשר להעלים. ארץ ישראל היא היסוד הבסיסי והמרכזי והיא הרוח החיה מאחורי העם היהודי.  

הדור הבא צריך לקבל ולהתחנך על בסיס על הערכים הללו, במקום מצב ההתקרבנות שבו הם נמצאים. חובה עלינו וזהו תו השעה – להנחיל ולהעביר לצעירים את ההכרה בחשיבותו של עם ישראל, לספר וליידע כל יהודי מיהו, מהיכן הוא בא ומה תפקידו, מהי המיוחדות שבו, לאיזה שורש רוחני שייך העם היהודי ושהוא חלק מאותו שורש. חשוב ונחוץ ללמד מדוע קמה ארץ ישראל, מדוע חיינו כאן הם בחסד, ומדוע רודפים את העם היהודי כל חיינו ועלינו להגן על עצמנו. אך ורק עם חשיבות המולדת תעלה בנו, אחוזי הגיוס לצה"ל יעלו – בהתאמה.